בהנדסת דלק, מספרי אוקטן וצטאן מתערבבים לעתים קרובות על ידי הצרכנים, אך הם מכמתים התנהגויות הצתה מנוגדות במנועי הצתת ניצוץ (SI) והצתת דחיסה (CI), בהתאמה. ההבחנה שלהם נשארת בסיסית למפרט הדלק, המיזוג וביצועי המנוע ככל שתקני הדלק של 2026 מתפתחים.
מספר האוקטן מבוטא בדרך כלל כמספר אוקטן מחקר (RON) או ממוצע אוקטן המשאבה - מודד את ההתנגדות של בנזין בפני התלקחות עצמית, או דפיקה, בתנאי הצתה בניצוץ. אוקטן גבוה יותר מאפשר למנועים לפעול ביחסי דחיסה גבוהים יותר ללא פיצוץ מוקדם. משאבת בנזין קונבנציונלית נעה בין 84 ל-93 אוקטן בערך.
מספר Cetane פועל בדיוק בכיוון ההפוך. זה מכמת את נכונותו של דלק דיזל להתלקח אוטומטית תחת דחיסה, ומשקף עיכוב הצתה: צטאן גבוה יותר פירושו בעירה מהירה וחלקה יותר והתנעות קרות קלות יותר. דיזל מסחרי נע בדרך כלל בין 40 ל-60 צטאן, עם רצפות אזוריות כמו המינימום של האיחוד האירופי של 51. בקיצור, "כאשר אוקטן מודד עמידות בפני התלקחות אוטומטית, צטאן מודד נכונות להתלקחות אוטומטית".
שני המאפיינים נמדדים תחת משטרים סטנדרטיים שאינם תואמים. אוקטן בנזין נקבע במנועי CFR לפי ASTM D2699 (RON) ו-D2700 (MON); דיזל צטאן משתמש בשיטות ASTM D613 או מספר צטאן נגזר (DCN) כגון ASTM D6890. דלק בדרך כלל עמיד בפני הצתה עצמית מדי עבור בדיקות D613, בעוד שדלקי דיזל חסרים את התנודתיות הנדרשת לפרוטוקולי D2699/D2700.
להבחנה זו יש משקל מעשי. בנזין בעל אוקטן גבוה מאפשר יעילות באמצעות יחס דחיסה, בעוד שדיזל עתיר צטאן מספק בעירה חלקה יותר ובלאי מופחת של המזרקים. כאשר ערבוב ביו-דיזל גדל בשנת 2026, ניהול הצטאן - לעתים קרובות באמצעות תוספים - נשאר מנוף איכות קריטי, גם כששני המדדים ממשיכים לשרת את הצדדים מנוגדים של ספקטרום ההצתה.
